<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ו</h1>
<h2>דף ג.</h2>
הזק ראיה שמיה הזק כלומר שרואה חבירו מה שהוא עוש' בחצרו או בביתו וחייב להסיר ההזק בתר' ואין לו חזקה אסור לו לאדם להסתכל במעשה חבירו בתרא. מי שיש לו לסלק הזק ראיה ויש לו לעשות מחיצה או מעקה משלו ובקרקעו עושה מחיצה רעועה כפי רצונו בתרא. גג הסמו' לחצר חבירו ומשתמש על הגג בעל הגג עושה מעקה ארבעה אמו' כדי שלא יסתכל בחצר חבירו ואין בעל חבירו מסייעו לא בקרק' מעק' ולא במעקה בתרא הזק ראיה עד ד' אמות בתרא הזק ראיה להסירו חייב לעשות מחיצה עד ד' אמות בבתרא.
<h2>דף ד:</h2>
המחזיק שלש שנים בהזק אם הוא ניזוק כמו מזיק אינה חזק' כי יכול לומ' לא היה לי למחות כי הייתי מזיקך כמו שהיית מזיקני והייתי ממתין שמא תתחיל אתה לתבוע תחלה אבל אם הוא מזיק ואינו ניזוק כגון שיש לו חלון לחצר חבירו הוא בתרא. מי שבונה כותל כולו משלו ואם יש עדים שעשאן בשעת בנין הכותל שלו ואם אין עדים יכול לומר האחד לא הרגשתי כשעשיתם ויש לו חלק בכותל ואין החלונות חזקה בתרא. המקיף חבירו בשדות בארבע' רוחותיו וגדר מקיף שלשה רוחות אין מחייבין לניקף לפרוע שום דבר ואם גדר מקיף או ניקף הרביעית מגלגלין עליו הכל ופורע מחצה בכל הוצאת הגדרים. ואם אמר ניקף למקיף אל תוציא הוצאה גדולה בגדרים כי די לי בנטרא בר זוזא אינו פורע לו אגר נטר ואם שתק פורע בכל ההוצאה בתרא.
<h2>דף ו.</h2>
כותל שהוא בין שני אנשים ויודע שהאחד בנאו מתחלה והאחר שכנו החזיק שלשה שנים בכותל ברהיטי קטנים ואמר שמכר לו חזקת הכותל חלקו לא הוי חזקה לקורה גדולה ואם ידוע שהיה מתחלה של שניה' הוי חזקה לקשורי גדולים כי יכול לומר מתחלה הייתי יכול לסמוך קורות גדולות ובשביל שלא סמכתי לא אפסיד דיני ויש מהמפרשים שכתבו ואם נפל הכותל האבנים של שניהם אבל לא בקרקע שבנו עליו הכותל אם לא יביא ראיה שמכרו לו בתרא. קלוח הגג מן המים שיש לו חזקה משלשה שנים על חבירו ויש עמה טענה לפי התוספות שנופל בחצרו והחזיק בשופכי כלומר מרזב שבאות כל המי' במקו' אחד הוי חזקה אפילו לנטפי כלומר הלבנים שהם נוטפים לכמה מקומות ואפילו לבנות על גג צריפא דאורבני שטיפותיו רצופות ביותר פירוש ואינו יכול להשתמש תחתיהן ביני ביני בעל חצר בתרא. תשובה לר"מ ראובן שסמך קורותיו על כותל שהחזי' כמה שנים של שמעון ונפל ובונהו שמעון אם ראוב' יכול לסמו' קורותיו עליו כבתחלה או נאמר מאחר שנפל הלכה לו שעבודו ואם תמצא לומר הלך לו שעבודו ברעוע הכות' מה הוא שיאמר ראובן לשמעון לתקנו כדי שלא יפלו קורותיו ויאבד חזקתו ואם יוכל ראובן לתקנו משלו תשובה אם הכותל ומקום הכותל ידוע לשמעון הדב' פשוט שאם נפל לו שעבודו כי לא זכה ראובן בסמיכת קורותיו אלא בזה הכותל ועתה שבנאו שמעון פנים חדשות באו לכאן וההיא דכתב שהחזיק להודרי החזיק למי שמפרשה במחזיק בכותל דעלמא של חבירו אין אותה חזק' אלא באותו כותל כל שהו' קיים שאותו הוא ששעבד לו וכיון שכן אם היה רעוע לא די שאי' ראובן יכול לכוף שמעון לתקנו אלא אפילו בא ראובן לתקנו אין שמעון מניחו דניחא ליה דלסתור לסלק שעבודו וראיה בפ' הנושא מדור האלמנה שנפלה אין חייבין יורשין לבנותו ואם אמרה הניחו לי ואני אבננו אין שומעין לה ובעיא ולא אפשיטא שפוצה הילכ' לא תשפץ כמו כן בנדון שלפנינו לא יבנה ולא ישפץ. בכל דבר שאינו יכול למחות חבירו כגון חלון על חורבה או גגין שלנו אין יכול לטעון חברו חזקה לפי' מי שיש לו חלון על חורבה אין לו חזקה עד שיביא ראיה שהיה לו חזקה קודם שהיה חורבה וכן חלון על גגין שלנו שאין משתמשין בהם אין לו חזקה בתרא.
<h2>דף ו:</h2>
שני בתי' בשני צדי רשות הרבים או רשות היחיד ועושין הזק ראיה זה לזה כל א' עושה חצי מעקה בשלו א' לצד צפון וא' לצד דרום ועושה כל א' יות' מעט מהחצי כדי שיהיו הסתימות מעט זה כנגד זה ואפילו בנה תחלה האח' חצי המעקה שלו אינו יכול לומר השלם כל המעקה בחלקך ואני אפרע חצי ההוצאה בתרא. שני גגין הסמוכין פירו' וכן שתי גנות אין כופין זה את זה לסלק הזק ראיה שום אח' מהם לבדו או לעשות מחיצה ביניהם גבוה עשרה טפחים כדי שיהא נתפש עליו כגנב אם יכנס שום א' לרשות חבירו פירוש ומיירי כגון שאין עשויין לדירה ועל כן אין בהם הזק ראיה בתרא. שתי חצרו' זו למעלה מזו ורוצין להסתלק מהזק ראי' מקצעין מעפר העליון חצי קרקע הכותל כדי שיהא המחיצה חציה בקרקע כל אח' מהם והעליון מסייע למטה עד שיהא שוה לו ובונין עד ד' אמות מחצר העליון ולמעלה בתר'. הזק ראיה אף על פי שאינו רואה אותו כי אם במקצת או כשהוא עומד צריך לסלק פי' אפילו שהו' מרוחק שיש כמה רשויות ביניהם בתרא חצר שהיא למעלה מגגו של חבירו בעל חצר עושה חלקו במחיצה עשרה טפחים לנתפש ובכל הגג עושה מעקה ארבע אמות למעלה מחצר חבירו כדי להסתלק הזק ראיה. ואם הגג נמוך מהחצר י' טפחים אין בעל החצ' פורע כלום במעקה ואם הגג נמוך פחות מד' טפחים פורע חלקו עד עשרה טפחים כגון אם הוא נמוך ו' טפחים מסייע בעל חצר למעקה בד' טפחים שהם שני טפחים לחלקו שלא יהו נתפסים זה על זה כגנב בתרא. הבונה כותל אחרי חלוני חבירו ומאפיל האורה שלא הרחיק ממנו אף על פי שהוא רוצה לבנות כל בית חבירו ולעשות כותלו גבוה משלו ולעשות החלונות למעלה יכול חבירו לומר איני רוצה לטרוח לילך לדור בבית אחר שתבנ' בנתים ואפילו תתן לי בית אחר ואפי' איני דר באותו בית אלא בציבי ותבנ' בתרא.
<h2>דף ז:</h2>
כופין בני חצר לבנות בית שער אם הוא סמוך לרשות הרבים וגם לעשות דלת לחצר אם דר בבית כופין אותו על הכל ואם אינו דר בבית אין כופין אותו אלא לדלת ונגר ומנעול בתרא ואפילו מועטין כופין למרובים. כופין אותו לעשות לעיר חומה דלתים ובריח בעיר הראויה לחומה כגון סמוך לספר אם הוא דר בעיר ואם אינו דר בעיר כופין אותו לחפירת בורו' שיחין ומערות ולאמת המים בתרא יש מי שפסק כרבן שמעון בן גמליאל דוקא בעיר הסמוכ' לספר ויש מי שפסק כרבנן אפילו אין סמוכה לספר כופין אותו לעשות חומה דלתים ובריח ואפילו מועטין כופין את הרבים וכן עיקר וכן הסכימו גדולי האחרוני'. מי שיש לו פתח במבוי אין כופין אותו להוציא פתח למבוי אחר אבל כופין כל בני מבוי לעשות לחי וקור' בתרא.
<h2>דף יא.</h2>
חפיר' שבחצ' שמשימין בה מאכל בהמה אם אין לה פתח כנגד' שדרך אותו פתח נכנסין בחפירה אין לו אלא ד' אמות לרוח אותו פתח כי הוא פתחה של חפירה בתרא. בני בקעה כופין זה את זה לעשות חריץ ודין חריץ כפי מנהג הארץ לעשות בשדות סביב הבקע' בתר'. כל בני החצר כל א' יש לו ד' אמות לפני פתחו לפרק משאו והאחר יכול להשתמש בו כשהוא אינו משתמש בהן בתרא אכסדרה שלפני הבית ואין לה דפנות אין לה ד' אמות בחצר לפרוק משוי כי יפרק באכסדרא שלפניו ואין באכסדרא ד' אמות משלים אותם מן החצר ואם יש לה דפנות אפילו נמוכות יש לאותו הבית ד' אמו' בחצר כי אינו יכול לפרוק משאו באכסדרא משום דפנות בתרא בי' שער שלפני הבית יש לה ד' אמות בחצר. לולין של תרנגולין אין לו ד' אמו' בחצר. מרפסת שהיא עליה קטנה סביב פתח העליות וכל בני העליה משתמשין בה כמו בני בתים בחצר ועולים כולם דרך סולם א' שיש במרפסת אין להם כי אם ד' אמות בחצר לרגלי הסולם בין כולם בתר'. בית חציו מקורה וחציו מגולה אין לו ד' אמות בחצ' לפרוק משוי אפילו שהמקורה כלפי חוץ כלומ' לצד הפתח שיכול ליכנס לפנים ולפרוק בחציו המגולה בתרא. מי שיש לו פתח במבוי שאינו מפולש ואחורי הבית יש מבוי אחר שאינו מפולש ורוצה לפתוח פתח אחר אחורי הבית למבוי האחר אלו ואלו מעכבים עליו. ואם היה סתום ורוצה לפותחו אין בני מבוי מעכבים עליו ודוקא שלא פרץ פצימיו כלומר כשסתמו לא פרץ המזוזות כשסתם אותו פתח פרץ פצימיו בני מבוי מעכבין עליו. ואם היה מפולש ראשו לרשות הרבים דאינו סתום אין מעכבין. והא דאמרינן בני מבוי מעכבין עליו לא מבעיא בני המבוי הא' דיכולין לעכב כיון שאין לו דריסת הרגל עליהם אלא אפילו בני מבוי דידיה מעכבין עליו מפני שמרגיל דריסת הרגל של בני מבוי אחר ליכנ' למבוי זה דרך ביתו. א' מבני מבוי שאינו מפולש שרוצה לסתום כנגד פתחו או האחרון שבמבוי או מי שיש לו תשמיש על מי התחתונים שבמבוי העליוני' ולא העליונים על התחתונים אין בני מבוי מעכבין עליו בתרא. חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החצונ' וחצונה משתמשת לעצמה ושנייה משתמשת עם חיצונה ומשתמש' לעצמ' אפילו כנגד פתחה וכן שלישית וכן רביעית על הפנימית שבמבוי נמצאת פנימי' משתמשת עם כולם ומשתמשת עצמה כי לעולם הפנימי' שבמבוי יש להן דריסת הרגל על חצוניים ולא חיצוניים על הפנימיים וכל זה במבוי סתום בתר'. מבואו' המפולשין לדרך עיר אחרת ובקשו בני המבואות לסותמן בני עיר אחרת מעכבין עליהם כיון שהחזיקו בדרך ואפילו יש להם דרך אחרת בתרא. לשון הרמב"ם ז"ל [שכנים פ"ה הט"ו] וכן אחד מבני מבוי שבקש לסתו' פתחו ולהחזירו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו שמא יבא עליה' מס ומתמעט חלקו מן המס הכתוב על בני המבוי לפיכך מקום שאין המס כתו' על בני המבוי הרי זה סותם פתחו בכל עת שירצה וכן מוכח בתרא ומבוי שאינו מפולש ואח' מבני המבוי רוצה להעמי' במבוי בהמה או זבל או תנור וכירי' בני מבוי מעכבי' עליו אפילו החזיק בכך שלשה שנים זולתי אם עשה מחיצה והחזיק שלשה שני' ובא בטענה דינו כדין חצר השותפין. מבואו' המפולשין לרשו' הרבים ובקשו בני המבוי להעמיד להם דלתות בני רשות הרבים [מעכבין עליהן דזימנין דדחקי בני רה"ר] ועילי להתם. וכתבו המפרשים ודוקא דמפולשין לרשות הרבי' אבל אם מפולשים לסימטא או לכרמלית אין יכולין לעכב עליהן כאשר כתבתי בדין מי שיש לו פתח במבוי אין כופין אותו לעשות לו דלת. ואם יש להן פצימין כלומר מזוזות ומפתן אין בני רשות הרבים מעכבין עליהם בקמא.
<h2>דף יז.</h2>
החופר בור סמוך לבור חבירו או אמת המים או מערה וכיוצא בזה מרחיק מכותלו ג' טפחי' ואם שדה חבירו עשויה לבורות מרחיק אפילו הראשון שלשה טפחים כי אינו סומך והשני שלשה ואם שדה חבירו אינה עשויה לבורות הראשון אינו מרחיק כלום כי הבא לסמוך ראשון סומך למצר מאחר שאינה עשויה לבורות והשני מרחיק ו' טפחים שלשה הרחקה ושלשה עובי כותלו בתר'. מרחיקי' הזרעי' ואת המחרישה ואת מי רגלים לשפוך פירוש להשתין שם מכותלו של חבירו שלש' טפחים שאסור להשתין בצד כותלו של חבירו כותל לבנים אבל בכותל אבנים מרחיק טפח ואם היה של צעמא כלומר שהאבנים של סלע אין צריך להרחיק שום דבר בתרא. מרחיקין גפת וזבל ומלח וסיד וסלעים שיוצא מהן אור שלשה טפחים מכותל חבירו וסד בסיד ואי ליכא כותל מרחיק כמו כן משום דאלו מקלקל אפי' הקרקע וכשירצה חבירו היום או מחר לעשות כותל בצד הקרקע מקולקל אי נמי יש טורח בסילוק ויש לחוש שמא יתעצל מלסלקם כשיבנה הכותל ולפיכך מרחיק אפילו ליכא כותל בתרא. הזק שסופו לבא אינו מונע ואינו מרחיק שני כגון שדה וירק וחרדל וכוורת ואילן ובור ואם מיד הוא בא מונע בתרא [י"ח ע"א]. מרחיקי' שדה של פשתן מן הירק של חבירו שמי משרה נבלעין בארץ והולכין ומפסידין הירק וכן מרחיק כרשינין מן הבצלי' של חבירו שמפיגין טעמן וכן חרדל מצד כוורת דבורים של חבירו שהדבורי' אוכלים החרדל ומפסידין הדבש ומרחיק בכדי שלא יזיק פי' ודוקא שיש שם ירק כלומר שכבר עשה האחר כלומר הניזוק ברשות ובא זה המזיק עליו ועל המזיק להרחיק עצמו אבל אם אין שם ירק שהמזיק קדם אין לו להרחיק עצמו וזה כלל בידך כי קיימא לן כרבי יוסי בירק (ובמצרא) [ובבצל] ובחרדלה כי בשלשה טפחים הרחקה ומעט יותר דלא בעי הרחקה אלא אם כן בשעת עשייתן מזיק לחבירו נזק (בבל) [אבל] אם בשעת מעשיו אינו בא הנזק כגון שבשעה (שזורק) [שזורע] כרשינין עדין אינן מזיקן לבצלים עד שיגדלו וכן כשזורע חרדל ומכסהו בעפר אינן אוכלין אותן הדבורים עד שיצמח ויגדל כשסומך המשרה ואחר כך כשהנזק בא מאליו אחר שיפסקו מעשיו כי בהרחקות שכתבתי למעלה בבור וכיוצ' בו בג' טפחים כי עד ג' טפחים חשובין גירי דידיה ואין צריך להרחיק כל כך כדי שלא יגיע לחבירו להבא נזק כדאמרי רבנן דלא קיימ' לן כוותיהו ולכך סגי בכל אותם שכתבתי ג' טפחים מאח' שבא הנזק כלומר אחר מעשיו מאליו וכן משרה של פשתן אינה מזקת מיד לירק עד שיסריח ואז מזיקות ולכך די בג' טפחים מהרחקה וכן עיקר כי על הניזק להרחיק עצמו זולתי הג' טפחים בתרא. מרחיקין בריכת המים של הכובסים שעושין לשרות בהם הבגדי' לכבס מכותלו של חבירו שלשה טפחים ומרחיקין האבן שהכובס מכה בה הבגדים ללבון ד' אמות מכותלו של חבירו שבשע' ההכאה ניתזין ומזיקין הכותל בתרא. מרחיקין את הריחים מכות' חבירו ג' טפחים מקרקעותיו התחתונה שהן ד' מן העליונה כדי שלא ינדנד הכותל או כדי שלא יבהלנו בקול הריחים ואם היא ריחים שמושבה של עץ גבוה מן הקרקע הנקרא בלשון חז"ל חמור ומסבב הגלגל ברגלי אדם היושב כנגדו במקום גבוה צרי' להרחיק מכותלו של חבירו בעבור (הכל) [הקול] האיצטרוביל שהולך סביב הריחים שלא יפול הקמח ג' טפחים שהן ד' מן הקלת שהוא מקום שמשימין בו החטים וממנו יורדין לריחים וכתבו המפרשים וריחים שלמים נדנודן גדול וצריך הרחקה יותר על פי בקיאים בתר'. מרחיקין תנור מן הכותל ג' טפחי' מקרקעיתו שהן ד' משפתו כדי שלא יחם הכותל ובית ועליה של שנים צריך לעשות לתנור שבבית על גביו ד' אמות עד העליה ואם בעל עליה רוצה לעשות תנור צרי' לעשות תחתיו מעזיבה ג' טפחים. ובכירה טפח ואינו צריך הרחק' למעלה כי סתם בית כל כך היא גבוה שלא יזיקנו וכירה של נחתומין ג' טפחים ואפילו הרחיק אם הזיק משלם מה שהזיק בתרא. פירוש ושפת התנור כלומר עובי שפתו מכלל ההרחקה וכן כירי' ותנורין גדולי' הבלן מרובה וצריך להרחיק יותר ע"פ בקיאין ותנורי' שלנו שפיה' מן הצד אינו צריך גובה על גביו עד העליה ד' אמו'.
<h2>דף יח.</h2>
תשובה למר משה גאון וששאלת שני ישראלים שיש להם שתי חצרות ואחד מהם חרבה ואמ' ליה שכן לבעל חרב' או בנה או גדור או מכור שגנבים באים עלינו הלילה והלה אומר שמור להרחיק עצמו ומודה רבי יוסי בגירי דיליה דעל המזיק להרחיק עצמו ומאי ניהו היזק שבא מכחו ורב נחמן נמי בתשוב' שני גגין אחד מקורה ואחד שאינה מקורה ובמקור' חלון ורואה בשאינו מקורה חייב לסתום כי הוא הזק ראיה כי הא דאמרינן כי בין גג לגג לא דמשמע דאין היזק ראיה בגגין מיירי בגגין משופעין אבל גגין שוין יש בהם היזק ראיה כדאמר אביי שני בתים בשני צדי רשות הרבי' כל אח' עושה מעקה לחצי גגו ומעדי' וזה מיירי שאינן משופעין ויש בהם היזק ראיה אבל בגגין משופעים לא כדשמואל דאמר גג הסמוך לחצר חבירו עוש' מעק' גבוה ד' אמות אבל נראה דבין גג לגג לא ע"כ. כתב ה"ר יונה חלון אי' אדם רשאי לפותחו לחרבתו של חבירו שהי' אחרי הבתי' אפילו שאין חבירו משתמש בחרבה ואין שם היזק ראי' לפי שיכול לומר שמא תחזיק עלי וכשאמלך לבנות חרבתי נמצא חלונ' פתוח לחצרי ותזיקני בהיזק ראיה כי בחצר הבתים פתוחים לתוכו אדם משתמש תדיר ושם שייך היזק ראיה וגם יוכל לומר תזיקני להרחיק מכנגד חלונך ד' אמות כדי לסותמם שלא יזיקוני, כך דקדק בתרא על ההיא דמרחיקין זפת וזבל וכו' ודייק טעמא דאיכא כותל סמוך והרא"ש כתב דאינו נראה לו דכל מקו' שאינו יכול למחו' אין שם חזקה והוא אינו יכול למחות עליו שלא יפתח חלון לחרבתו הילכך אין לו חזקה ואם נמצא חלון פתוח לרשות חבירו ונחרב המקום טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בו כלומר בחלון זה שלשה שנים קודם שנעשה חרבה ואדם שיש לו חלון פתוח לרשות חבירו ונחרב המקום טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון זה ג' שנים ויכתוב ויחתום לראיה שמא לאח' זמן יבנה זה חורבתו בפני חלונו ויאמר פתחת חלונך אחר שנעשית החרבה ולא היה יכול למחות כי לא היית מזיקני ואין לך חזקה וכן בגגין שלנו שהם מכוסים ברעפים ואין עליהם תשמיש יכול לפתוח עליו חלון ואם אחר זמן יסתור הגג ויכולין לראות מאותו חלון לחצר כופהו לסותמו ואין לו חזקה ולפיכך חלון הפתו' לחצר חבירו והוא במקום גבוה ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבנין גג של רעפים ואותו הבנין מונעו מלהסתכל בחצ' יכול למחות בידו מלעשות הבנין והגג כי יאמר לו היום או מחר תסתו' הבנין שלך ותכופני לסתום חלונך כי תאמר אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי ואני לא אמצא עדים שהחזקתי בו ג' שנים בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך ע"כ מדברי הרא"ש וכן נראה עיקר ובספרי הרא"ש בתרא.
כבר כתבתי למעלה [י"ז ע"א] בדין משרה וירק כי המוכר צריך להרחיק מעל הלוקח אפילו נזקים שהיו בשעת המק' ולפיכ' האחד דוקא כשהיה שם הניזוק בשעת המכר ולפי זה אם יש לו בית וחצר וחלו' הבית משקיף בחצר על המוכר לסותמו ואפי' אם מכר לאדם אחר החצר ואפילו לרבי יוסי דאמר על הניז' להרחיק עצמו זהו גירי דידיה ומודה בהו רבי יוסי ומוכר בעין יפה מוכר אבל אם מכר הבית ושייר החצר לעצמו לא וכן מוכח מדברי רש"י. ויש מן הגדולים שכתבו דה"ה לשני לקוחות שלקחו זה בית וזה חצר ממוכר א' ויש שכתבו דאין הדין כן בשני לקוחות ומוכח מן הירושלמי שמי שהחזיק על חלון שעל חצר חבירו ונפל הכותל כשחוזרין לבנות הכותל עושה בו החלון כבתחלה ולא הפסי' חזק' החלון בנפילת הכותל.
<h2>דף כ:</h2>
מי שיש לו בית תחת עליית חבירו ובעליה יש אוצר של תבואה או של יין או שמן או מכל דבר שמזיק להם ההבל מהחום העולה למעלה ולפיכך לא יפתח בבית חנות של נחתומים ושל צבעים ולא רפת בקר ולא יתן שחת תחת אוצרו של חבירו אבל אם היה אוצר של יין בארץ ישראל שאין החום מזיקו אינו יכול לעכב עליו ויכול לעשות בחנות כל מלאכת חום זולתי רפת בקר שהריח מזיק ליין ויין שלנו כל חום מזיקו ואם הוחזקה מתחלה הבית לחנות מותר לעשות בו דברים כאלו קודם שיעשה חבירו מעלייתו אוצר אינו יכול למחות בידו מאחר שהוא דירה. ובעיא ולא איפשיטא אם כיבד וריבץ בעל עליה עלייתו או ריבה בה חלונות לעשות בו אוצר ותקנו ועדין לא שם פירות בו או שהתחיל לאצור שם דברים שאין מזיק להם החום וקודם ששם בהם הפירות שהחום מזיק להם עשה בעל החנות התנור או דברי' המזיקים לאוצר או עשה עליה על גב ביתו כדי להבדיל בין החנו' לאוצר ובלא העליה היה בענין שהיה יכול בעל האוצר לעכ' עליו כל אלו ספק אם יכול לעכבו בענין כזה ולפיכך באלו שהם ספק אם לא עשה התנור עדין יכול לעכב בעל האוצר ואם עשאו דבר אין יכול (להכיר) [להסיר] התנור או כיוצא בו בתרא. הרוצה לעשו' חנות בחצר בני חצר מעכבין עליו מפני הנכנסין והיוצאין לקנות אבל עושה כלים בתוך החנות ומוכרן בשוק ואין מעכבין עליו לומר אין אנו יכולין לישן מפני קול הפטיש וקול הריחים וכיוצא בו פי' ודוקא שהחזיק לעשות כן וכן יכול ללמד תינוקות בני ישר' ביתו ואינן יכולין לעכב עליו ולומ' אין אנו יכולין לישן מקול התינוקו' ואפילו נכנסין ויוצאין אבל לא תינוקות של גוים כאשר אכתו' למט' בתרא. א' מבני חצר או מבני מבוי שאינו מפולש שבקש ליעשות רופא או אומן או גרדי או מלמד תינוקות של גוים או לשכור ביתו לרופא או לאומן או לסופר ארמאי או יהודי בני חצר מעכבין הן יחיד ליחיד הן רבים ליחיד הן יחיד לרבים מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין אפילו שוכרו לגוים שאין לו זו האומנות אם אינו מוצא לשכור לישראל אינו משכיר לגוים ואם השכירו משמתי' ליה עד דמקבל עליה כל הנזק שיבא בעבו' הגוי כמו שכתבתי בח"ה [ב"ק קי"ז ע"א] בדין ישראל שמכר קרקע לגוי במצר ישראל חבירו. ומה שאמרנו סופר יהודי מפרש בגמרא סופ' מתא שכות' שטרי מקח וממכר ושטרי טענתא וכיוצא בהן אבל סופר שכותב ספרים דינו כמלמד תינוקות של ישראל בתרא. כתב הרמב"ם בני מבוי או בני חצר שנעשה א' מהם לאומן ולא מיחו בו שהרי הוחזק והיו העם נכנסים ויוצאין לקנות ממנו ושתקו לא החזיק בדבר ויש להם בכל עת לעכב עליו ולומ' אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסין והיוצאין שזה הזק קבוע הוא כעשן ואבק וכן כתב הרשב"א והגאונים.
<h2>דף כא:</h2>
כופין בני העיר שלא להושיב ביניהם בעלי אומנו' כמות' אבל לשכנו שדר באותו מבוי לא מצי מעכב מלעשות כמו אומנותו. ואם באו בני עיר אחרת לדור במבוי מצי מעכב ואם פורע מס עליהם הרי הוא כבן עירו ואם בא ממבוי אחר לא מצי מעכב. ומלמד תינוקות שבא מעיר אחרת לא מצי מעכב בן העיר בתרא. חנוני העיר מעכבין בני עיר אחרת שלא ימכרו בעירן פירוש יד על יד אבל בבת אחת מוכר ואם באו ביום השוק מוכרין בשוק אפילו על יד על יד ואם מכרו באמנה מוכרין כדי פרנסתן עד שיגבו ממונם אבל לא יסבבו בעיר אפילו ביום השוק. ורוכלין המחזירין בעיירו' מוכרין ומסבבין אבל אין קובעין מקו' לישב וצורבא מרבנן יכול לקבוע מקום ואם מוכר בזול דאין מעכ' עליו דוקא כשהלוקחים ישראלים אבל אם הלוקחים גוים אפילו מוכר יותר בזול מצי מעכבי עליה וכמו כן דוקא דשוו עסקיהו אבל לא שוו עסקיהו כלומר שזה מפה יותר יפה מאותו שבעי' לא מצו מעכבי עליה ודוקא דשוו עסקי אבל לא שוו כיון דיפה ממנו כעסק אח' דמי ואין מעכבי' עליה' וכל מה שכתבתי דמעכבי' דוק' כשמוכרין הסחורה בעצמה שהן מוכרין בתרא. וכן בני אדם שהולכין להלוות ברבית לעיר אחר' בני עיר אחר' מעכבין עליהם וביומא דשוקא לא מצי ודוקא להלוות בעיר אבל לאהדורי במתא כלומר לילך לבתיהם ולחזור אחר בעלי חובי' אפילו ביומא דשוקא מעכבי אבל אי בר כרגא הוא כלומר שפורע מס עמהם לא מעכבי אפילו בלא יומא דשוקא. ואם שני בני אדם דרי' בעי' אחת והאחר רוצה להלוות במעט רבית יותר מחבירו לא מצי מעכב כי יאמר כמו החנונים אני אחלק לתינוקות אגוזים חלק אתה להם שאר פירו' כדי להרגילם אצלו ואם הלך אדם אחד מן העיר וחזר לעיר להוציא חובותיו יכולין ליתן ברבית כדי פרנסתו עד שיגבה חובותיו.
<h2>דף כב:</h2>
מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ד' אמות ונפל מרחיק ד' אמות כמו הראשונה בכותל גנה אבל כותל חצר בעיר חדשה מרחיק ד' אמות אבל בישנה סומך ודוק' כותל חצר אבל כותל בית אפי' בעי' ישנה מרחיק ד' אמות וכל זה משום דיושא כלומר שיהא ריוח בין כותל לכותל וידושו שם בני אדם כדי לחזק היסודות ויש מי שפי' בענין אחר שהיה כותל סמוך לכותל חבירו ברוחב כלומר שרוחב כותלו נסמך לכותל חבירו ולא יותר ועם כל זה אם בא לסמוך ולעשות כותל אחר אורך כנגד אורך צריך להרחיק כי מתחלה שתק בעבור שהיה רוחב הכותל נסמך אצלו לא יותר ודיושא בזה הענין היה דבר מועט אבל באורך הוא דבר גדול. וכל זה מיירי בלוקח מן המלך שזכה בהרחקת אלו הד' אמות או בשני לקוחות שלקחו בבת אחת או במחלק נכסיו על פיו לא מיירי בכוונה בהפקר ובא חבירו לבנות אחריו דבמה זכה זה בד' אמות ובאיניש דעלמא לא אמרינן האי דינא דאם כן הבא לבנות כותל סמוך לחצר חבירו כדי שלא יחזק לשעבד קרקעות ירחיק ד' אמות בתרא. מי שהחזיק לעשות מלאכת דם כגון מקיז דם או נבלות וכיוצא בהם במקומו ויבואו עופות בעבור הדם לאכול ועושים צער לחבירו בצפצוף שלהם או בדם שברגליהם שיושבין על האילנות ומזיקין הפירות שמלכלכין אותם אם היה חבירו קפדן או חולה ובצפצוף זה מזיק לו או שהפירו' נפסדין יכול לכופו שיבטלו המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו הזק ואין לו חזקה לזה ההזק כי זה דומה לעשן ובית הכסא שהוא תדיר כאשר כתבתי [כ"ג ע"א] בתרא.
כל מי שיש לו חלון בכותלו ועשה חבירו חצרו בצדו ומזיק לו בהזק ראיה אינו יכול לעכב עליו שהרי החזיק בחלון ואם רוצה בעל חצר לבנות כותל כנגדו כדי למנוע הזק ראיה מרחיק מן הכותל כנגדו ד' אמו' ובונ' הכותל ואלו הד' אמו' הן כדי שלא יאפיל על בעל החלון. ואם החלון נמוך יות' מן הכותל של בעל החצר כופה בעל החצ' שירחיק ממנו ד' אמות ושיגביה הענין ד' אמו' בענין שלא יראה בעל החצר מן הכותל מה שעושה בעל החלון בביתו דרך החלו'. ואם החלון גבוה מן הכותל שבעה בעל החצר והכותל נמוך מן החלון אם יש מראש הכותל שבנה בעל החצר עד החלון גבוה ארבעה אמות אינו יכול בעל חלון לכוף לבעל חצר להרחיק ארבעה אמות שהרי אינו מאפיל עליו שהרי החלון גבוה יותר מן הכותל וגם אינו מזיק לו בראייתו שאפילו יעמוד בעל חצר על גובה כותל ולא יוכל להביט דרך החלון גבוה מן הכותל ארבעה אמות כופהו בעל החלון לבעל חצר שימעט מגוב' הכותל עד שיה' החלון גבוה מן הכותל ד' אמות שלא יוכל לראותו מראש הכותל דרך החלון או יגביה הכותל כל כך שיהא הגוב' על החלון ד' אמות שלא יוכל להשפיל לראותו דרך החלו' וגם שירחו' הכותל מן החלון ד' אמות שלא יאפיל על בעל החלון. ואם רוצה לבנות בעל חצ' כותל אחר בצד החלון צריך להרחיק מן החלון טפח וגם צריך להגביה גובה הכותל על החלון ד' אמות כדי שלא ישב על ראש הכותל ויביט מה שעושה בעל חלון בביתו דרך חלון או מרחיק כל כך הכותל מצד החלון שאפילו ישב על ראש הכותל שלא יוכל לראות בעל חלון משתמש בביתו דרך חלון פי' ואם השפיל או הגביה הד' אמות כמו שכתבתי אין צריך יותר אפילו יוכל לראותו ואם שיפע רובע הכותל בענין שאין אדם יכול לעמוד על הכותל אין צריך להשפיל ארבעה אמות ואם עושה כותל מהצד כגון שעובי הכותל כנגד אורך כותל החלון מרחיק טפח שלא יאפיל ומ"מ צריך לשפע הכותל או להגביהו או להשפילו משום הזק ראי'. ואם בעל חצר רוצה לבנות שני כותלים מצידי החלון מזה אחד ומזה אחד צריך שיהיה בין שני הכותלים ד' אמות והחלון באמצע הד' אמות ומרחיק עובי הכותל מן החלון טפח ומה שיותר מצד זה יתמעט מצד אחר ואין יכול לסכך בעל חצר על שני הכותלים אלא אם כן הרחיק הסכך מן הכותל שיהיה רחוק מן החלון ד' אמות ולפי זה מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו בעל החצר מעכב עליו בין חלון גדולה בין קטנ' בין מלמעלה בין מלמטה ואפי' שהי' גבוה יאמ' לו בעל חצר תעלה בסולם ותרא' תשמישי דרך חלונ' ואם פת' חלון לחצ' חבירו ומחל לו בעל החצ' או שגילה דעתו שרוצה בו כגו' שבא וסייע עמו או שיד' שפת' החלו' ולא ערער הרי זה החזי' בחלו' ואינו יכו' לחזו' ולערע' עליו לכופו ולסותמו. ולמט' אכתו' אי זה חלו' יש לו חזק' ואי זה אין לו חזקה והיאך ובאיזה ענין בתר'. זה הכלל ביד' בין שהחלון למעלה מד' אמות מקרק' שנוקב בו בעל חלון בין למט' מזה לא חייבוהו להרחי' מכנגדו יות' מד' אמו'. בחלון שאמרנו שיש בו חזק' אם לא ערער יש בו מיני חלונו' האח' חלון מצרי שאי' ראשו של אדם יכול' ליכנ' בו והשני חלון צורי שראשו של אדם יכול ליכנ' בו ויש בהם דינין חלוקין לפי' רשב"ם חלון מצרי אין לו חזקה ולצורי למט' מד' אמו' יש לו חזקה ויכול למחו' ולמעל' ד' אמו' אין לו חזקה ויכול למחות וכן הסכימו קצת המפרשים לפי מה שפירשו ההלכה הזאת פי' למעלה מד' אמות שיש מן הקרקע שדורך בו בעל החלון עד החלון גוב' ד' אמו' ויותר ור"ת והרב ר' יוסף הלוי וה"ר יונה וכמה פרשנים פירשו כי בחלון צורי שהוא דבר קביעות יש לו חזקה אפילו למעלה מד' אמות ואפילו שאינו עשוי לאורה אבל חלון מצרי אפילו למעלה מד' אין לו חזקה מאחר שהוא קטן ויכו' למחות כי דרך הלוכו בבית רואה תשמיש חבירו בחצ' אפי' שהוא קטן וכן נראה מדברי הרמב"ם וכן כתב רבי חננאל וכן עיקר. ועו' פשוט וכל זה שאמרנו שאין לו חזקה דוקא חלון שפתח' לתשמיש או כדי שיכנס בה הרוח אבל אם פתחה לאורה אפילו חלון קטנה ביותר הואיל ולא ערער החזיק ויש לו חזקה פירוש ואפי' למעלה מד' אמות ויש מי שפירשו כי כל אלו שאמרנו שאין להם חזקה לא לענין סתימה כי כלם יש להם חזקה לענין שאינו יכול לכופו לסתום החלון מפני הזק ראיה שכבר החזיק אבל אין להם חזקה ויש מי שכתבו כי בכל מה שאמרנו בחלון שאין לו חזק' רוצ' לומר שלעולם יאמר לו סתום ותסלק היזק ראייתך מעלי. והרמב"ם ז"ל [שכנים פ"ז ה"ו] כתב וכיצד דינה של חלון זה שהניחו לפתחה אם ראשו של אדם יכול ליכנס ממנה או שהיתה למטה מד' אמות כמו שבארנו היתה חלון קטנה שאין ראשו של אדם נכנס המנ' והיית' למעלה מד' אמות בעל חצר יכול לבנות כנגדה ובצדי' שהרי טוען ואומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיא קטנה וגבוהה אבל שתחזיק עלי לא ועד שירחיק הבנין לא הנחתי בד"א בשפתחה לתשמיש כדי שיכנס בה הרוח אבל אם פתחה לאורה אפי' היתה קטנה ביותר הואיל ולא ערער החזיק ואין בעל חצר יכול לבנות כנגדה או מצדדיה עד שירחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו שהרי מחל לו האורה ע"כ בתרא.
<h2>דף כג.</h2>
כל ההרחקות שצריך להרחיק כדי להציל נזק כמו שכתבתי יש להם חזקה כגון שלא הרחיק וראה חבירו ושתק ואינו יכול לחזור בו והוא שירא' שמחל כגון שסייע עמו או שמחלו לעשות או שראה שעשה בו הרחקה ושתק ולא הקפיד אבל קדימה לא מהניא בזו. אבל יש נזיקין תדירין ורעים שאין אדם יכול לסבול ואלו אין להם חזקה וחזקתו שאינו מוחל כגון עשן ובית הכסא או נדנוד דכיר' מקול או אבק כגון ההיא דגורן או נעורת פשתן ואם הזיק משלם מה שהזיק כמו שכתבתי ומחיצת השותפין בדיני השותפין בחלק ג' וכתב ר"ת ודוקא עשן של תנור שהוא גדול יזיק ביותר וכיוצא בו אבל עשן דבית לא ורש"י פי' בבית הכסא דוקא בבית הכס' שלהם שהיו על גבי קרקע והריח ריח רע יוצא ממנו אבל שלנו שהם מכוסים לא. והרמב"ם ז"ל [שכנים פי"א ה"ד] לא חלק אלא כל דבר שריחו רע וכן עיקר. וכל נזק שידוע שאין המערער יכול לסבלו אף על פי שסובלין אותו שאר בני אדם אין לו חזקה כנגד מערער זה. וכתב ר"ת דאלו הניזקין שאמרנו אין להם חזקה הקונה בעדים יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא אבל מכירה מהניא וכתב הר"מ במז"ל [שם] ור"י ואם קנו מידו כשמחל בניזקין אלו אינו יכול לחזור בו וכן עיקר בתרא.
מרחיקין השובך מן העיר חמשים אמה ואם עושה שובך בתוך שלו פירו' בתוך שדהו צריך שיהא לו קרקע סביבו כדי שירחיקנו מכל שכיניו בעלי שדות חמשים אמות ואם לקחו אפילו ב' רוב' סביבו הרי היא בחזקתו בתרא. ומה שאמרנו הרי היא בחזקתו כתוב בירושלמי ואם [נפל] חוזר ובונה אותו. וההרחקה מן העיר חמשי' אמה בשביל פירות הגנות והשדות שיאכלו הזרעים. מרחיקין הכותל מן המזחילה של חבירו ארבעה אמות כדי שיוכל לזקוף (כולם) [סולם] פי' כגון אדם שיש לו חזקה או שקנאה להעמיד סולם בחצר חבירו לעלות לגגו לתקן המזחילה שלו ואותן הצינורות (המקלסי') [המקלחין] מן הגג ועתה בעל החצר רוצה לעשות כותל בחצרו סמוך לאותו מקום שצריך חבירו להעמיד שם הסולם וצריך בעל (המצר) [החצר] להרחיק הכותל מן הכותל האחר שסומך בו הסולם ד' כדי שיוכל להחזיק להרחיק רגלי הסולם שאם לא ירחיקנו כל כך יהיה הסולם כל כך זקוף שלא יוכל להעמידו כדי לעלות בו ולכך צריך ד' אמות כי הוא שיעור זקיפת הסולם בתרא. מרחיקין הסולם מן השובך ד' אמות כדי שלא תקפוץ בעת שמניח הסולם שום חיה כגון נמיה ותעלה לשובך ותאכל הגוזלות ומכל מקום אם לא הרחיק ואחר הנחתו קפצה הנמיה ואכלה פטור כי הוא גרמא בניזקין. וכבר אמרנו דכל גרמא בניזקין אף על פי שפטור חבירו מצי מעכב עליו קודם שיגיע הנזק. ומיירי שעשה בחצר חבירו השובך ברשות או שהחזיק ובעל החצר רוצה להעמי' סולם בחצרו וצריך להרחיק כמו שכתבתי בתרא.
<h2>דף כד:</h2>
מרחיקין האילן מן העיר כ"ה אמה מפני נוי העיר ובאילן שענפיו מרובין כגו' חרוב ושקמא נ' אמה אם העיר קדמה לאילן קוצצין אותו בני העיר ואינם נותני' דמי' לבעל האילן ואם האילן קד' לעיר קוצצי' ונותנין דמי האילן בני העיר לבעל האילן ואם ספק אחד מהם קדם קוצצין ואינן נותנין דמים והעצים לעולם לבעל האילן כי כל זמן שנותנין לו דמים וזה הדין לא שייך חוצה לארץ דלא שייך כאן נוי העיר. ומרחיקין גורן בשלו אלא אם כן יש לו נ' אמה לכל רוח עד נטיעותיו של חבירו ועד נירו כדי שלא יזיק התבן כשזורין נטיעותיו של חבירו ומכל מקום אם הזיק פטור מלשלם דהוי ליה גרמא בניזקין שהוא זורה ורוח מסייעתו בתרא. מרחיקין הנבלות והקברו' מן העיר והבורסקי נ' אמה ואין עושי' בורסקי אלא למזרח מפני שרוח מזרחי' חמה וממעט הזק עבוד העורות ומרחיקין הדבורים מן העיר נ' אמה מפני שנושכו' בני אדם בתרא [כ"ה ע"א]. הכותש במכתש וכיוצא בו בתוך ביתו ובעת שמכה מתנדנד בית חבירו עד שינדנד כסוי החבית מעל החבית הרי הוא כמזיק בחציו וחייב להרחיק כדי שלא ינדנד או יבטל ממלאכתו. פירוש וזה לעולם אין לו חזקה כגון עשן ובית הכסא כאשר אכתוב [בדף כ"ג ע"א] בתרא. ואם הזיק בעת הנדנוד חייב לשלם שהרי מכחו בא הנזק וכן עיקר. מנפץ פשתן והדק שמוצי' מזיק לאנשי' עם הרוח וחייב להרחיק ויכולין לעכב עליו מתחלה אבל אם הזי' פטור דרוח מסייעתו והוה ליה גרמא בנזקין בתרא [כ"ה ע"ב].
<h2>דף כו.</h2>
מי שהית' שדה חבירו נטועה אילנו' או גפנים ובא הוא ליטע אצלם בשדהו צריך להרחיק ד' אמות אבל בבבל שתי אמות וה"מ אילנות לאלנות וגפנים לגפנים אבל אלנות לגפנים וכל שכן לזרעים מרחיק נוטע האילן כדי פריחת עוף כי כשיפרח בעל האילן העופות מאלנות ילכו וישבו בגפן או בזרעים של חבירו והוה ליה גירי דידיה והכל לפי האילן וענפיו שיוכלו לפרוח העופות משם ולהזיק לחבירו היה גדר בנתים אינו צריך. היו שרשיו יוצאין לתוך שלו קוצץ שרשים ומעמיק ג' טפחים תוך י"ו אמות של אילן אבל יותר מי"ו קוצץ כל מה שירצה והעצים שלו. היה חופר בור קוצץ והעצים שלו ודוקא חוץ לי"ו אמה אבל תוך י"ו אמה עצים לבעל האילן ואם היה האילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר שרשי האילן שלך נכנסין לבור ומזיקין לי שהוא נזק הבא מאליו כי בעת שנטה דרך שם אינו מזיקו וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו. ולא יקוץ האילן ויתן דמים בתרא מציעא.
<h2>דף כז:</h2>
אילן שהוא נוטה לתוך שדה חבירו [קוצץ] מלא מרדע על גבי מחרישה פי' כדי שיוכל להגביה המלמד שמכה בו השוורי' ובחרוב ובשקמה (כגון) [כנגד] המשקולות ובית השלהין כלומר כל הנוטה כנגד כל המצר וכן אם היה נוטה עד בית האילן של חבירו או עד בית השלהין קוצץ כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד כל המצר. ואילן הנוטה לר"ה קוצץ כדי שיעבור גמל ורוכבו. ומניחין מקום פנוי מב' שפתות הנהר ברוחב כתפי המלחין שמושכין הספינה דרך שם ואם נמצא שם אילן קוצצין אותו מיד ואין צריך התראה לבעלים מאחר שמעכב מושכי הספינה בתרא.
<h2>דף נח:</h2>
צנור הגדול ששמו מזחילה שמקבל טיפו' הלביני' והוא על אויר חצר חבירו יש לו חזקה בג' ואם בא לבנות תחתיו בעל החצר אינו בונה אם המזחילה היא של בנין אבנים אבל המרזב הקטן שמחובר לגדול כדי לקלח המים רחוק מן הכות' יש לו חזקה מספק ואינו יכול לשנותו בעל החצר ממקום למקום כי בעל הגג מעכב עליו אם החזיק ג' ואם היה ארוך אינו מקצרו בעל החצר והוא שיתן טעם בעל הגג שאם יקצרנו בעל החצר שלא יקלח כל כך המים בטוב אבל אם יקלח כל כך בטוב אפי' שיקצרנו כמו בתחלה כופין עליו בתרא. צנור מקלח מים לחצר חבירו ורוצה בעל הגג שלא יקלח בחצר חבירו בעל החצר מעכב עליו כי הוא קנה המים וצריכין לו לבהמתו או למה שירצה וזאת הטענה של המי' של חזק' לבעל חצר צריך ג' שני' בתרא. סולם המצרי שאין בו ד' שליבות והוא חקוק בתוך הכותל אין לו חזקה אפי' שהעמידו ג' שני' בחצר חבירו לעלו' לשובכו או לגגו מאחר שאינו קבוע וכל זמן שירצה בעל חצר בונה בצד הסולם ומבטל תשמישו אבל סולם צורי שהוא קבוע שיש לו ד' חקיקו' או יותר יש לו חזקה בג' שני' ואם בא לבנות בעל חצר לבטלו בעל סולם מעכב עליו לפיכך אם יבא בע' הגג להעמיד סולם גדול בעל חצר מעכב עליו ואם הוא קטן שאין לו חזקה אין יכול בעל חצר למונעו שהרי אומר לו אין לך בזה הפסד שכל זמן שתרצה תבטלנו בתרא.
כל מי שיש לו חלון בכותלו ועשה חבירו חצרו בצדו ומזיק לו בהזק ראיה אינו יכול לעכב עליו שהרי החזיק בחלון ואם רוצה בעל חצר לבנות כותל כנגדו כדי למנוע הזק ראיה מרחיק מן הכותל כנגדו ד' אמו' ובונ' הכותל ואלו הד' אמו' הן כדי שלא יאפיל על בעל החלון. ואם החלון נמוך יות' מן הכותל של בעל החצר כופה בעל החצ' שירחיק ממנו ד' אמות ושיגביה הענין ד' אמו' בענין שלא יראה בעל החצר מן הכותל מה שעושה בעל החלון בביתו דרך החלו'. ואם החלון גבוה מן הכותל שבעה בעל החצר והכותל נמוך מן החלון אם יש מראש הכותל שבנה בעל החצר עד החלון גבוה ארבעה אמות אינו יכול בעל חלון לכוף לבעל חצר להרחיק ארבעה אמות שהרי אינו מאפיל עליו שהרי החלון גבוה יותר מן הכותל וגם אינו מזיק לו בראייתו שאפילו יעמוד בעל חצר על גובה כותל ולא יוכל להביט דרך החלון גבוה מן הכותל ארבעה אמות כופהו בעל החלון לבעל חצר שימעט מגוב' הכותל עד שיה' החלון גבוה מן הכותל ד' אמות שלא יוכל לראותו מראש הכותל דרך החלון או יגביה הכותל כל כך שיהא הגוב' על החלון ד' אמות שלא יוכל להשפיל לראותו דרך החלו' וגם שירחו' הכותל מן החלון ד' אמות שלא יאפיל על בעל החלון. ואם רוצה לבנות בעל חצ' כותל אחר בצד החלון צריך להרחיק מן החלון טפח וגם צריך להגביה גובה הכותל על החלון ד' אמות כדי שלא ישב על ראש הכותל ויביט מה שעושה בעל חלון בביתו דרך חלון או מרחיק כל כך הכותל מצד החלון שאפילו ישב על ראש הכותל שלא יוכל לראות בעל חלון משתמש בביתו דרך חלון פי' ואם השפיל או הגביה הד' אמות כמו שכתבתי אין צריך יותר אפילו יוכל לראותו ואם שיפע רובע הכותל בענין שאין אדם יכול לעמוד על הכותל אין צריך להשפיל ארבעה אמות ואם עושה כותל מהצד כגון שעובי הכותל כנגד אורך כותל החלון מרחיק טפח שלא יאפיל ומ"מ צריך לשפע הכותל או להגביהו או להשפילו משום הזק ראי'. ואם בעל חצר רוצה לבנות שני כותלים מצידי החלון מזה אחד ומזה אחד צריך שיהיה בין שני הכותלים ד' אמות והחלון באמצע הד' אמות ומרחיק עובי הכותל מן החלון טפח ומה שיותר מצד זה יתמעט מצד אחר ואין יכול לסכך בעל חצר על שני הכותלים אלא אם כן הרחיק הסכך מן הכותל שיהיה רחוק מן החלון ד' אמות ולפי זה מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו בעל החצר מעכב עליו בין חלון גדולה בין קטנ' בין מלמעלה בין מלמטה ואפי' שהי' גבוה יאמ' לו בעל חצר תעלה בסולם ותרא' תשמישי דרך חלונ' ואם פת' חלון לחצ' חבירו ומחל לו בעל החצ' או שגילה דעתו שרוצה בו כגו' שבא וסייע עמו או שיד' שפת' החלו' ולא ערער הרי זה החזי' בחלו' ואינו יכו' לחזו' ולערע' עליו לכופו ולסותמו. ולמט' אכתו' אי זה חלו' יש לו חזק' ואי זה אין לו חזקה והיאך ובאיזה ענין בתר'. זה הכלל ביד' בין שהחלון למעלה מד' אמות מקרק' שנוקב בו בעל חלון בין למט' מזה לא חייבוהו להרחי' מכנגדו יות' מד' אמו'. בחלון שאמרנו שיש בו חזק' אם לא ערער יש בו מיני חלונו' האח' חלון מצרי שאי' ראשו של אדם יכול' ליכנ' בו והשני חלון צורי שראשו של אדם יכול ליכנ' בו ויש בהם דינין חלוקין לפי' רשב"ם חלון מצרי אין לו חזקה ולצורי למט' מד' אמו' יש לו חזקה ויכול למחו' ולמעל' ד' אמו' אין לו חזקה ויכול למחות וכן הסכימו קצת המפרשים לפי מה שפירשו ההלכה הזאת פי' למעלה מד' אמות שיש מן הקרקע שדורך בו בעל החלון עד החלון גוב' ד' אמו' ויותר ור"ת והרב ר' יוסף הלוי וה"ר יונה וכמה פרשנים פירשו כי בחלון צורי שהוא דבר קביעות יש לו חזקה אפילו למעלה מד' אמות ואפילו שאינו עשוי לאורה אבל חלון מצרי אפילו למעלה מד' אין לו חזקה מאחר שהוא קטן ויכו' למחות כי דרך הלוכו בבית רואה תשמיש חבירו בחצ' אפי' שהוא קטן וכן נראה מדברי הרמב"ם וכן כתב רבי חננאל וכן עיקר. ועו' פשוט וכל זה שאמרנו שאין לו חזקה דוקא חלון שפתח' לתשמיש או כדי שיכנס בה הרוח אבל אם פתחה לאורה אפילו חלון קטנה ביותר הואיל ולא ערער החזיק ויש לו חזקה פירוש ואפי' למעלה מד' אמות ויש מי שפירשו כי כל אלו שאמרנו שאין להם חזקה לא לענין סתימה כי כלם יש להם חזקה לענין שאינו יכול לכופו לסתום החלון מפני הזק ראיה שכבר החזיק אבל אין להם חזקה ויש מי שכתבו כי בכל מה שאמרנו בחלון שאין לו חזק' רוצ' לומר שלעולם יאמר לו סתום ותסלק היזק ראייתך מעלי. והרמב"ם ז"ל [שכנים פ"ז ה"ו] כתב וכיצד דינה של חלון זה שהניחו לפתחה אם ראשו של אדם יכול ליכנס ממנה או שהיתה למטה מד' אמות כמו שבארנו היתה חלון קטנה שאין ראשו של אדם נכנס המנ' והיית' למעלה מד' אמות בעל חצר יכול לבנות כנגדה ובצדי' שהרי טוען ואומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיא קטנה וגבוהה אבל שתחזיק עלי לא ועד שירחיק הבנין לא הנחתי בד"א בשפתחה לתשמיש כדי שיכנס בה הרוח אבל אם פתחה לאורה אפי' היתה קטנה ביותר הואיל ולא ערער החזיק ואין בעל חצר יכול לבנות כנגדה או מצדדיה עד שירחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו שהרי מחל לו האורה ע"כ בתרא.
<h2>דף נט:</h2>
מי שהוציא סמוך לחלון ראש קורה שקורין זיזין של חצר חבירו והוא ארוך טפח יש לו חזקה בג' שנים ופחות משלשה יכול לעכב עליו שיאמר בעל חצר תזיקני בראיה בעת שאת' תולה בו ומשתמש בו וכופהו שיסירנו וגם שלא ישתמש בו בעל הגג. ואם ארוך ד' טפחים ברוחב טפח והחזיק שלשה שנים יועיל לו חזקה אפילו בארבעה על ד' ואם במשך ג' לא יועיל לו אלא כמו שהוא יכול למחות בעל חצר לבעל הגג תוך שלש שלא ישתמש בו ואפילו להסירו ובעל הגג בבעל החצר אינו יכול למחות שלא ישתמש בו ולאחר שלש מאחר שהחזיק בו בעל הגג הוא שלו וישתמש בו ויכול למחות על בעל החצ' שלא ישתמש בו. וזיז פחות מטפח אין לו חזקה ויכול למחות בעל החצר בבעל הגג שלא ישתמש בו אבל בעל הגג בבעל החצר לא ואפי' החזיק ג' ואם בא לקבוע זיז פחות מטפח בעל חצר אין בעל הגג מעכב. ובכל מקום שאמרנו שיש לו חזקה לבעל הגג בזיז אין בעל חצר יכול לבנות תחתיו בענין שיעכב תשמישו אלא אם כן הניח בין הבנין והזיז תחת הזיז גובה אויר ארבעה טפחים כדי שיוכל לתשמיש בעל הגג בזיז בתרא. וברשב"ם לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה וטוענין ללוקח שמא המוכר כנס בתוך שלו והוציא לרשות הרבים בתרא. סתם חבירו חלונו ושתק לאלתר הוי חזקה בלא טענה אפילו שהחזיק בחלון שלשה שנים כי מאח' ששתק כבר הודה כי מה שהחזיק בחלון שלא כדין החזי' בתרא. מסיג גבול ובונה הכותל בשל חבירו והכניס מן הקרקע בתוך שלו ובנה על אותו כותל בנינים גדולי' חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע וכן כתבו הגאונים בתשובה.
<h2>דף ס.</h2>
פותח אדם פתח כנגד פתח בר"ה וחלון כנגד חלון כי אמר איני גרוע מבני ר"ה שרואין אותך תמיד אבל בעליה לא אבל בחצר השותפין לא יעשה. פירו' ומיירי בשאינו גבוה ד' אמו' שרואין אותו בני ר"ה דאם גבוה ד' אמות יוכל לומר לו כשאני עומד רואין אותו בני ר"ה וכשאני יושב אין רואין אותי אבל אתה רואה אותי אפילו כשאני יושב בתרא. וכתב הרשב"א דבני ר"ה חשוב לענין כזה כל שיש ג' בתים כנגדו ור"ה ר"ל שרבי' בוקעין בו. לא יפתח אד' חנו' כנג' חצר חבירו שזהו הזק קבוע שבני ר"ה עוברין ושבין וזה יושב בחנות כל היום ומעיין בפתח חבירו מה שעושה חבירו בתרא. אין עושין חלל תחת ר"ה אפילו שיקבל עליו ההזק ואפילו שיעשה כסוי חזק בתרא. אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לר"ה ואם רצה כונס לתוך שלו ומוציא ואם כנס ולא הוציא חוזר ומוציא כל זמן שירצה ואינו מחזיר כותלים למקומן לעולם שכל מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלם. ומה שכתבנו אין מוציאין וכו' פי' למעלה מגמל ורוכבו ומוציאין והוא שלא יאפיל הדרך של בני רשו' הרבי'. ומה שאמרנו שאין (מחזיק) [מחזיר] כותלים למקומן דוקא שדורסין בה בני ר"ה ואם אין בני ר"ה דורסין כגון שבנה איצטבא במקו' שהכניס בתוך שלו והו' גבוה אפילו החזיקו לעבור שם משואותיהן ברוחב אמה אינה חזקה ואם רצה חוזר כותלים למקומן. ועוד פשוט שאם לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאין לר"ה הרי היא בחזקת' ואם נפלה חוז' ובונה אותה כשהיתה כי טוענין ללוקח שמא המוכר כנס בתוך שלו והוציא בתרא ואם יש עדים שכך היה מתחלת ה[ר]חוב ר"ה לא אמרינן טוענין ללוקח כי לא מהני חזקה בנזק של רבים. ועוד פשו' דבני מבוי יכולין למחול על זיזין אבל בני ר"ה מי מוחל ומבוי שמוחל מיירי במבוי שאינו מפולש.
<h2>דף צט.</h2>
מי שיש לו בור בתוך ביתו של חבירו אינו נכנס ויוצא אלא בשעה שדרך בני אדם נכנסין ואינו מכניס שם בהמתו להשקותה וזה עושה לו פתח סגור שלא למלא בעל הבית מים ובעל הבית עושה אח' שלא יכנס שם בלתי רשותו משום חשד אשתו בתרא. מי שיש לו גנה לפנים מגינתו של חבירו ויש לו על חיצון דרך אינו נכנס אלא בשעה שדרך בני אד' ליכנס ואינו מפנה לתוכ' הגירין ואינו הולך משם לשדה אחרת. וחיצון זורע הדרך אבל עשו דרך מן הצד מדעת שניהם עושה כל זה וזה אינו זורע הדרך בתרא.
